<h1>ספר החינוך מצוה רצ"ב</h1>
<h2>דף ז.</h2>
שלא להקריב בעלי מומין מיד הגוים, שנאמר [ויקרא כ"ב] ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה, שלא נאמר אחר שהוא גוי נקריב בעדו בעל מום. והוצרכה האזהרה בזה עליהם לפי שכבר התירתנו התורה לקבל מידם קרבנות תמימים, כמו שנאמר [שם] איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם, ובא הפירוש עליו איש איש לרבות הגוים שנודרים נדרים ונדבות ומקבלים אותם מהם. משרשי המצוה כבוד הבית כמו שכתבתי בלאו כ"א בסדר זה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [תמורה ז' ע"א] שכל מום מן המומין הפוסלין בקרבנותינו כגון הע"ג מומין הידועים פוסלין גם כן במה שנקבל מהם, ולא נאמר שלא יהיה מום בקרבנותם אלא מה שהם מחשבין אותו מום כגון מחוסר אבר. וקצת יתר פרטיה מפוזרים במקומות מהתלמוד. ונוהגת בכהנים בזמן שישראל שרויין על אדמתן כי אז הוא זמן ההקרבה. וכהן שעבר על זה והקריב בעל מום אף על פי שהוא מבן נכר לוקה.
